אופנוע- עסק חי

מכירים אופנוענים שמחוברים למכונה? חיים אותה. מרגישים אותה. כואבים בכאבה. מפנקים אותה. נותנים לאופנועים שם, מלטפים את צלעות הקירור, משמנים את השרשרת בערגה. מביטים באופנוע כשהוא על הליפט במוסך כאילו מדובר בניתוח כירורגי לבן משפחה.

כתב: דור אבן-כץ

לאופנוע הראשון שלי קראתי ג'יני, אחד האחרונים זכה בשם הרשל'ה. בינהם עברו עוד 16 אקזמפלרים שונים וכולם היו בניי. כולם עברו אצל קוסמטיקאית, יצאנו לשופינג אינטרנטי, לבשו צמיגים טריים ולכולם הקשבתי ברגישות לכל רישרוש. הפרידה מכל אחד הייתה קשה וכיווצה אותי מבפנים. הפסיכולוגית שלי אומרת שאני מתבטא כלפי האופנוע כמו ילד נוסף שהבאתי מלפני הנישואין. אממממ, כן. זה המצב.

כמוני, אני מכיר עוד עשרות רוכבים. לתופעה הזו אפילו יש שם בעולם האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה- אנימיזם. בלטינית, "אנימה" פירושה נפש או נשמה. אנימיזם מייחס נשמה לטבע ובכלל זה גם לדוממים הנמצאים בו. את המונח טבע האנתרופולוג א.ב טיילור בשנת 1871. הוא הסיק שהאדם הפרימיטיבי קלט מתישהו שהחיים האנושיים על הכדור הזה מעט מורכבים ממה שאנחנו רואים וקרא למורכבות הזו "נפש". זו מסוגלת לעזוב את הגוף ולחזור. אתם יודעים, שינה, איבוד הכרה וכד'. האמונה בכך שמתים מתגלים לאלו שעוד חיים הביאה אותו למחשבה שהנפש נשארת ואולי אפילו, תרתי משמע, "מתגלגלת". היות שהנשמה "מתגלגלת" היא יכולה לחדור לעוללים ואפילו לגופים דוממים. מישהו אמר אופנוע? מי שמאמין בזה נאחז ברצינות ב"אנימיזם". ואם גוף דומם כאופנוע הוא טלפתי, מחזיק בתודעה עצמאית, רצונות ולעיתים יכולת תנועה חופשית, הרי שאנחנו כהתפתחות האדם הפרימיטיבי נרצה בקרבתו של הכלי וניתן לו מקום של כבוד כמנוע, שילדה וגלגלים שנושאים ברחמם הצילינדראי נשמה יקרה.

על-פי ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג שוויצרי שתרם רבות להתפתחות הפסיכולוגיה ההתפתחותית והקוגניטיבית, אנימיזם מתפתח בשלבים אצל כל ילד. בשלב הראשון הילד מייחס חיים לכל עצם. עם התפתחות המודעות הוא מייחס חיים רק לעצמים בעלי תנועה עצמית כמו שמש או ים וסביבות תחילת גיל ההתבגרות מפתח הילד גישה ביקורתית והיחס לדומם נובע מתוך השכלה וידע.

הרי ידוע שאופנוענים הם ילדים שובבים עם צעצועים יקרים, אנשים בוגרים שמחוברים לצעירותם ולכן אך הגיוני שנתייחס לאופנוע כדמות, כחבר, כשותף, כנשמה. נשמה שככל שתקבל יותר אהבה, יחס, מילה טובה, כבוד ואכפתיות, היא תחוש בכך ותתפתח מערכת הדדית של הערכה ודרך משותפת של זוג נשמות רכובות. גם אתם מדברים אל האופנוע? מעבירים אצבעות על ריפוד המושב ומבקשים בנימוס מהמכונה שתניע? גם אתם טוענים שהאופנוע הוא הפסיכולוג הצמוד שלכם?  אוקיי, אז עכשיו גם אתם מאובחנים בשקל תשעים. 😊

בונוס: יש אפילו עדויות ל"מכנופיליה" -יחסים מיניים עם אופנועים. https://thedoo.co.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%aa%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%91-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a7%d7%a1%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/

עוד מאמרים

כתבות

מבט ותכנון דרך

אז מהו בעצם מבט נכון ברכיבה? הרבה מאיתנו, בין אם עברו הכשרה או אפילו קראו חומר מקצועי בנושא, זוכרים את ההגדרה המאוד כוללנית: "מבט רחוק!" כשלעצמו מדובר באמירה נכונה ומדוייקת, אך ללא ידיעת מספר אלמנטים נילווים המהווים ביחד משוואה מורכבת יותר – מדובר באמירה שאינה מספקת. נתחיל מהגדרת המבט והיא יצירת צפי והכנה, והיכולת לתיזמון פעולות. זאת כאשר ישנם שני סוגי של ראיה בהם אנחנו משתמשים – ראיה ממוקדת (אזור קטן וספיציפי בתוך שדה הראיה שלנו בו אנחנו מסוגלים להתפקס) וראיה מרחבית (כל שאר שדה הראיה והחלק בו אין לנו פוקוס).

קראו עוד
כתבות

הבדלים בין קטנוע לאופנוע

בקצרה, אופנוע זה מגניב וקטנוע לא. סתם סתם סתם. ברור שיש את משפחת קטנועי-העל אבל נשאיר אותם רגע בצד ונצלול לעומק ההבדלים המהותיים, והפעם ברצינות.

קראו עוד
כתבות

בלימה או חמיקה?

מתי נעדיף לבלום לפני מפגע כלשהו הנמצא לפנינו? ומתי נעדיף לשנות את הקו/ נתיב בו אנו נעים כדי לעקוף את הבעיה? מדובר ללא ספק באחת הסוגיות החשובות והלא קלות להחלטה עבור המשתמש הדו-גלגלי, ואין ספק שניסיון והאימון בכל אחת מהטכניקות תסייע להגעה להחלטה הנכונה עבור כל מצב בפני עצמו ובוודאי לאיכות הביצוע שלנו. הכלל המרכזי סביבו אנחנו ממליצים לנקוט הוא, שלמהירויות נמוכות יחסית (עד כ- 50 קמ"ש) בהן מרחק העצירה של דו-גלגלי הוא קצר – רבים הסיכויים שנצליח לגייס לטובתינו את הבלמים ואת יתרון הדו-גלגלי על פני שאר כלי הרכב בתחום המשקל הנמוך שמסייע בקבלת מרחקי בלימה קצרים. במהירויות גבוהות יותר גם הדו-גלגלי נדרש למרחקי בלימה בילתי-מבוטלים ולכן מחוץ לעיר למשל, שם גם הנתיב רחב יותר ובעל שוליים גדולים יותר, סביר שנעדיף לנסות לחמוק מאלמנט שמסכן אותנו על הנתיב בו בחרנו לנוע.

קראו עוד

מעוניין בקורסים שלנו?

השאר פרטים ונחזור אליך: