למי מאיתנו זה עוד לא קרה?
נהג לפניך, תיכף מאחוריך אבל בטווח הקצר של המעבר לאחוריך הוא עושה משהו שגורם לך להחסיר פעימה או אפילו להגיב בזריזות של ברדלס כדי להישאר על הגלגלים.
והצלחת לשרוד, אז קודם כל סחטיין כי משהו אתה עושה בסדר.
אבל הדבר הבא שרובינו נוטים לעשות כמעט באינסטנקטיביות – זה לפנות אל הנהג הסורר באיזשהו אופן: אולי נסתפק במבט זועם, עם/בלי הפניית אצבע למרכז הקסדה ברמיזה ש״נהגוס, המוח שלך תקין?״ או שולפים אחת אחרת שמציעה לו דווקא להמשיך להתרבות.
וזה מסוכן לנו מאוד כאופנוענים, כי את אותה תשומת לב שאנחנו מעניקים לכמעט ונפגע הזה – את אותה אנרגיה אנחנו מפסידים ביכולת הצפי ואיסוף נתוני התוואי של המשך התנועה שאנחנו עדיין נמצאים בתוכה, בואו לא נשכח..
לכן, התאמנו כבר על הנהג המעצבן הבא בכביש – הסיטו את המבט אל המקום שבו כן תרצו לעבור עם הגלגלים (תכנון קו תנועה), פנקו את הכידון בפקודת היגוי החלטית (אך לא מוגזמת או היסטרית) לטובת הצטרפות לקו הרצוי, הרימו את העיניים לתכנון קו המשכי – ואם אתם עם גז סגור ברגע הזה כי בכל זאת מצב מלחיץ – כנראה שזה הזמן לחזור לגז ולשכוח מהסיטואציה.
רגע.
רוכב מיומן שהוא גם אחראי, לא שוכח מהסיטואציה אלא דווקא מצלם אותה בזכרון – ושואל את עצמו בנחת – איפה פיספסתי את הסימן שזה עומד לקרות?!
אם ננתב נכון את האנרגיה שלנו נצליח להגיע מהר יותר לשליטה ברצף של תכנון – ביצוע – בקרה.
פשוט כי זה עובד.
כתב: כפיר לוין.