עקב ממדים ומשקל נמוכים בדו-גלגלי לעומת שאר כלי הרכב המוכרים, ישנה השפעה מורגשת לנשיאת מורכב אחורי – ובמקרים מסויימים אפילו למטען כבד המונח על הסבל או בארגז מאחור.
בדו-גלגלי בסיס הגלגלים קצר ומרכז הכובד גבוה, מה שאומר כי בכל תאוצה או בלימה עובר הרבה משקל בין הגלגלים ומשפיע על מידת האחיזה שלהם בקרקע, וכאמור ככל שמשקל רב יותר מצמיד צמיג מסויים לקרקע כך אחיזתו גבוהה יותר.
בנוסף, למורכב מוח נפרד מזה של הרוכב, והוא עלול להגיב באופן שונה לסיטואציות שאנחנו כרוכבים רואים כנורמאליות לחלוטין. אין זה משנה מי צודק – עצם היכולת שלו לבצע תנועות או לזוז באופן שעלול לגרום לרוכב לשליטה פחות טובה בכלי מחייב יצירת תקשורת והבנה, כמו גם הכנה נכונה למצבי הרכבת נוסע נוסף.
יציבות וחלוקת משקל
העלאת נוסע נוסף בדו-גלגלי מעמיסה יותר משקל על החלק האחורי ואכן משפרת את אחיזת הצמיג האחורי. יחד עם זאת היא משנה את חלוקת המשקל הבסיסית בין הצמיג הקדמי לאחורי, ובזמן שהצמיג האחורי נהנה מיותר משקל ואחיזה – עלול לסבול הצמיג הקדמי מפחות משקל ואחיזה. כאשר רוכבים בזוג ראשית יש להתאים את הבולם האחורי למשימה שכן הוא צפוי להתמודד עם יותר משקל באופן משמעותי. גם באופנועים פשוטים ובקטנועים ניתן לכוון את דרגת העומס בבולם האחורי, ובמידה ולא נשכיל לעשות זאת במצב הרכבה נקבל שקיעה מוגזמת בחלקו האחורי של הכלי, חוסר איזון באחיזת הצמיגים, ותנועת יתר של הבולם האחורי במעבר על מהמורות – עם פגיעה ישירה ביציבות. רוכב החסר מודעות לעניין יכול לזהות את המצב על ידי תחושה כי החלק הקדמי אינו אוחז את הקרקע כהרגלו (פחות משקל ולכן פחות אחיזה), ועליו להעלות את האפשרות כי ניתן לשפר את המצב על ידי כיוון הבולם האחורי.
גם את לחץ האוויר יש להתאים לרכיבה בזוג, ומאחר והמשקל הכללי עלה באופן משמעותי באחוזים, מומלץ לרכב בלחץ האוויר הקרוב למקסימאלי כמצויין על דפנות הצמיגים – לכל דגם אופנוע קיים טווח הנכון עבורו המתחשב בסוג ומידות הצמיגים.
התנהגות
עלינו לזכור כי בנשיאת מורכב חלה עלינו האחריות לחייו של אדם נוסף מלבדינו. רצוי לנקוט במקדם ביטחון גדול יותר ולהשאיר יותר ספיירים לעומת מה שאנו הרוכבים נוהגים כאשר אנחנו רוכבים לבד.
חלקות התפעול אומנם חשובה בכל רכיבה ותורמת לאחיזה ויציבות גבוהים יותר, אך הופכת לקריטית בעת נשיאת מורכב. להבדיל מהרוכב, המורכב לא תמיד מעודכן בהחלטות בהקשר של הפעלת כוחות הרכיבה על הכלי – תאוצה, בלימה ופניה, ולכן על הרוכב מוטלת האחריות לבצע את הפעלת הכוחות האלה באופן מתון יותר המאפשר למורכב זמן להגיב נכון בהתאם לתנאים העומדים מולכם.
במידה ומדובר במורכב קבוע, מומלץ להזמין את המורכב להתעניין ברכיבה באופן כללי – למשל מבנה הדרך, שינויי קצב ברורים כגון האטות לצמתים ושינויי כיוון כגון כניסה לפניות. יש להדריך את המורכב להתנהג בהתאם להתנהגות הרוכב אל מול הכוחות הפיזיקליים, בראש ובראשונה מדובר על שמירת משקל המורכב במרכז האופנוע בזמן הטיה. אמרנו שעיקר החיבור בין הרוכב לאופנוע מתבצע דרך הרגליים, וכך גם המורכב אמור להחזיק את הרוכב באמצעות חביקתו עם הברכיים. בנוסף, יש להנחות את המורכב להימנע מתנועות מהירות העלולות לערער את שיווי המשקל של הרוכב – ובמיוחד במצבי רכיבה בהטייה.
הייה קשוב לתחושות אותן משדר הנוסע שמאחוריך, במידה וקצב הרכיבה מלחיץ אותו לא משנה כמה פעמים תנסה להרגיע אותו – אם הוא יחוש חוסר ביטחון או חמור מזה, סכנה לחייו, תהייה התנהגותו לא צפוייה ובעלת פוטנציאל לערעור היציבות כולה בכלי. זכור כי יש "ללמוד" להיות מורכב טוב כמעט כשם שיש ללמוד להיות רוכב טוב, וגם כאן מדובר בתהליך הדרגתי אליו יש לחשוף את המורכב בקצב המתאים לו.
עלייה וירידה מהכלי
כחלק מהשפה המשותפת אותה יש ליצור עם המורכב, יש להנחותו לתיאום מול הרוכב בטרם יעלה על הכלי. לא נדיר לראות מורכב העולה על האופנוע לפני שהרוכב מוכן, מערער את שיווי המשקל של הרוכב באופן מפתיע – ומפיל את שניהם. מיצאו את הסימן שנוח לכם ותקשרו לפני העלייה לכלי או הירידה ממנו. נטייה נוספת של מורכבים שאינם מיומנים היא להוריד רגליים בכל פעם שיורדים למהירות נמוכה. על המורכב לבטוח ביכולת הרוכב לשמור על היציבות, ולהבין כי עצם הורדת הרגליים שלו (המורכב) גורמת לקשיים נוספים בשמירה על איזון ויציבות.
נשיאת מטען
למטען אין חשיבה עצמאית כשם שיש למורכב אנושי, אבל כדאי בכל זאת להקפיד על מספר כללים. ראשית יש להכיר את האפשרויות והן: א. קשירה באמצעות רצועות יעודיות לאוכף המורכב (מתאים למטען קל בלבד). ב. קשירה באמצעות רצועות יעודיות לסבל המותקן מאחורי אוכף המורכב. ג. ארגז מטען המחייב התקנת סבל ומנשא יעודי לארגז.
משנה זהירות נדרש כאשר מדובר בקטנועים קטנים וקלים, בהם הסבל או הארגז מותקנים אחורה וגבוה יחסית למרכז הכובד של הכלי. במקרים אלה די במטען של כ- 5 ק"ג כדי ליצור התנהגות שונה על ידי חלוקת משקל שאינה מיטבית והשפעה ישירה על יציבות הכלי.
למעט מצבים של שימוש בארגז המונע מהמטען לעוף, יש להתעכב על הנחת המטען בצורה חכמה עם בסיס רחב ככל שניתן וקשירתו באמצעות רצועות גמישות וחזקות הניתנות להידוק במידה הנכונה. יש להבדיל בין סוגים שונים של מטענים, כאשר למשל במצב של ריבוי פרטים מומלץ לכלול אותם באריזה ולקשור באמצעות רשת מטען יעודית.
