כבוד למשומש- ER6n ("הרשל'ה")

קוואסאקי er-6n הוא אופנוע תקציב עירום ופשוט, פשוט מדי. אז למה בחרתי דווקא בו? בשתי מילים: תמורה לכסף. בשמונה מילים: במחיר שרכשתי אותו הרבה רוכבים היו אומרים: "קניתי".

 היסטוריה עכשווית.

אני רוכב שטח וגם כביש. זוהי נקודת הפתיחה. אחרי שבמשך מעל לשנה ניסיתי, באמת השתדלתי, לאכול את כל העולמות בעזרת מכונת הווילי העונה לשם ק.ט.מ 690 אנדורו, הבנתי שבאיזון הדק שבין הנאה לפשרות אני נופל באמצע. עשיתי איתו טיולי מדבר עם ובלי ציוד על הזנב, רכיבות דיונות, ימי מסלול וטיולי סופ"ש בכבישי ישראל המתפתלים. הצטרפתי ל"צרצרים" לרכיבות בעלות אופי טכני והשתמשתי בו ככלי רכב שיסיע אותי אל מעמקי גוש דן באמצע השבוע. בכביש הוא רעד והיה לא נוח, בשטח הוא היה כבד לעומת אופנועי האנדורו המקצועיים. בין לבין הוא סיפק מנות אדרנלין גדושות שגרמו לי להתאהב בו ולרצות לשמור אותו במחסן שאין לי.

הווה היסטורי.

ההחלטה התקבלה. הק.ט.מ יוצא למכירה. אני אגייס את התקציב המוגבל שלי ואתחדש באופנוע אנדורו מקצועי. לצידו אעמיד אופנוע כביש מעל 600 סמ"ק שיוכל להיות כלי רכב לצורכי עבודה אבל שיספק את הסחורה הספורטיבית בימי מסלול ואימוני מגרש. בהגדרת תקציב נמוכה בהגזמה חרשתי את הלוחות בחיפוש אחר קוואסאקי Z750. במהלך החיפושים נתקלתי ב-er-6N בן תשע (שנת 2011) עם 30 אלף ק"מ בלבד שאת כל חיוו בילה כאופנוע ללימודי נהיגה. מצבו הקוסמטי היה ברמה של "הזנחה פושעת". לא ניקו אותו אף-פעם, הצמיגים שלו חגגו שבעה אביבים של שמש במגרש הטסטים. את מצב הפלסטיקה אני מעדיף לא לתאר ולקינוח מצבו העגום- מישהו עם ראש יצירתי כופף לו את הכידון באופן כמעט שווה בשני הצדדים כדי שאם האופנוע ייפול, לכידון ומכלוליו לא יקרה מאום. לאחר משא ומתן קצר השארתי קצת יותר מחצי מהמחירון, רק 8,000 שקלים, ויצאתי ברכיבה הביתה. בעלות של פחות מזוג אלפיות נוספות החלפתי סט צמיגים, רפידות בלימה קדמיות ואחוריות, כידון משומש שמצאתי ברשת והשקעתי יום עבודה מלא לטובת ניקיון יסודי ועבודת קוסמטיקה שכללה תיקון וחידוש צבע הפלסטיקה. חוץ מהצמיגים עשיתי את הכל בעצמי לטובת הפחתת עלויות, מעט סיפוק והיכרות עם "הרשל'ה". כן, זה השם שבחרתי לחבר החדש.

סיכום עתידני.

"הרשל'ה" בגרסתו מודל 2011 הוא אופנוע ללא בקרות. אפילו לא ABS. מהשימוש היום-יומי אני מרוצה. הוא עושה את העבודה מעולה. העיצוב בסדר, הוא מהיר מהתנועה בקלות, נוחות הרכיבה סבירה והוא עובד חלק ומדויק מבחינת מנוע וגיר. אני וגם הוא יצורים נמוכים אז זו זוגיות מוצלחת מבחינת מימדים. חסרונותיו הבולטים הם הבולמים אשר נכנעים מוקדם תחת קצב גבוה ומנוע לא מרגש בעליל שאחרי הרכיבה הראשונה כבר סחטתי ומיציתי. א-ב-ל, צריך לזכור שבפחות מ-10,000 מרשרשים קניתי אופנוע. אופנוע נייקד. אופנוע מודרני,יחסית.

עוד מאמרים

כתבות

מבט ותכנון דרך

אז מהו בעצם מבט נכון ברכיבה? הרבה מאיתנו, בין אם עברו הכשרה או אפילו קראו חומר מקצועי בנושא, זוכרים את ההגדרה המאוד כוללנית: "מבט רחוק!" כשלעצמו מדובר באמירה נכונה ומדוייקת, אך ללא ידיעת מספר אלמנטים נילווים המהווים ביחד משוואה מורכבת יותר – מדובר באמירה שאינה מספקת. נתחיל מהגדרת המבט והיא יצירת צפי והכנה, והיכולת לתיזמון פעולות. זאת כאשר ישנם שני סוגי של ראיה בהם אנחנו משתמשים – ראיה ממוקדת (אזור קטן וספיציפי בתוך שדה הראיה שלנו בו אנחנו מסוגלים להתפקס) וראיה מרחבית (כל שאר שדה הראיה והחלק בו אין לנו פוקוס).

קראו עוד
כתבות

הבדלים בין קטנוע לאופנוע

בקצרה, אופנוע זה מגניב וקטנוע לא. סתם סתם סתם. ברור שיש את משפחת קטנועי-העל אבל נשאיר אותם רגע בצד ונצלול לעומק ההבדלים המהותיים, והפעם ברצינות.

קראו עוד
כתבות

בלימה או חמיקה?

מתי נעדיף לבלום לפני מפגע כלשהו הנמצא לפנינו? ומתי נעדיף לשנות את הקו/ נתיב בו אנו נעים כדי לעקוף את הבעיה? מדובר ללא ספק באחת הסוגיות החשובות והלא קלות להחלטה עבור המשתמש הדו-גלגלי, ואין ספק שניסיון והאימון בכל אחת מהטכניקות תסייע להגעה להחלטה הנכונה עבור כל מצב בפני עצמו ובוודאי לאיכות הביצוע שלנו. הכלל המרכזי סביבו אנחנו ממליצים לנקוט הוא, שלמהירויות נמוכות יחסית (עד כ- 50 קמ"ש) בהן מרחק העצירה של דו-גלגלי הוא קצר – רבים הסיכויים שנצליח לגייס לטובתינו את הבלמים ואת יתרון הדו-גלגלי על פני שאר כלי הרכב בתחום המשקל הנמוך שמסייע בקבלת מרחקי בלימה קצרים. במהירויות גבוהות יותר גם הדו-גלגלי נדרש למרחקי בלימה בילתי-מבוטלים ולכן מחוץ לעיר למשל, שם גם הנתיב רחב יותר ובעל שוליים גדולים יותר, סביר שנעדיף לנסות לחמוק מאלמנט שמסכן אותנו על הנתיב בו בחרנו לנוע.

קראו עוד

מעוניין בקורסים שלנו?

השאר פרטים ונחזור אליך: