עולם הרכיבה מעסיק אותי ללא סוף. אני רוכב אותו, מדריך אותו, כותב אותו. אין פעם שאני עולה על הכביש ולא מודע לכך שאני רק עוד חיה בג'ונגל שחייבת לשרוד. עם זאת, בזכות שיטת העבודה שלנו בפרוריידינג, אני לא מרגיש בסכנה תמידית. אני חיה שקטה ושלווה.
כתב: דור אבן-כץ.
צילום תמונה ראשית: רונן טופלברג.
כמו מתוך כלוב משתחררת החיה מן השרשרת. אני לובש את המעיל הממוגן ממש כמו טום בריידי, הקסדה מנתקת אותי מהפרעות חיצוניות לפרק הזמן הקרוב, הכפפות מתלבשות לי על הידיים כאילו אני מוחמד עלי. קליק ימינה בסוויץ'. מחוג הסל"ד יוצא לריצת חימום הלוך חזור. קליק למעלה ועין הניוטרל הירוקה נפתחת. הנבלה מניע בנגיעה. הצ'וק האוטומטי מטרטר סל"ד גבוה.
אני יוצא לקרב.
עוד לפני שהצמיגים מתחממים מעבר החציה מסמן התגודדות אנושית של ממהרים הנדחקים כתף אל כתף. בין הרכבים עד היציאה מן העיר אני גבוה מהמתחרים על פיסת האספלט, מביט קדימה. תיכנון הקו ונתיבי המילוט מתעדכנים כל שנייה. מעבד הנתונים שלי מזיע. המהלך הקרוב כבר יוצא לפועל, קטנה ימינה בין שתי קוריאניות וחתכתי את התור לרמזור.
אני בתוך הקרב.
תחנת דלק היא קיצור ישראלי ידוע להתמודדות חסרת סבלנות עם פקקי התנועה. לבושים בשריון פח הם תוקפים אותי מימין אפילו ללא ידיעתם אבל אני מתחמק ושומר על קצב מהיר מהתנועה. מטפל בעיקר במה שקורה מלפניי. כמו בספארי אני מדלג בין זברות שמציינות שטח הפרדה, מסתבר שזברה בעל חיים חלקלק. הילוך למעלה ועוקף שני פילי-טריילר ותוך כדי מספיק לייצר לעצמי תחרות סמויה מול טי-מקס מזד…מזדמן. אופס.
אני עמוק בקרב.
השול הימני הוא שטח כמעט נטוש ו"מותר" לנו הדו-גלגליים. טנדר קבלן עומד בו תקוע בדיוק מאחורי העיקול, רגע לפני הפנייה ימינה, בדיוק מאחורי המשאיות, בול איפה שלא רואים. ברור שלא מוקם משולש אזהרה. שני סקרנים גרמו לי לדופק מהיר ונשימות כבדות תוך הבעת חרדה צופרית כשהסטייה שלהם מעבר לצהוב לא לרוחי. כמו סימבה בין עדר הטאו אני משתחל ורבים מהם בפלצפונים, עפים בין נתיבים ללא טיפת פחד. כבר שנים שצפיפות התנועה בישראל עולה ואני צריך לפתור את העומס כמעט בכל שעה בה אני רוכב אל אזור המרכז וחזרה. שוב, הגעתי 40 דקות(!!!) לפני שעת השין בוויז.
נגמר הקרב.
גם הפעם- ניצחתי.
חשתם הזדהות? ברור לי. אבל, זה לא חייב להיות קרב. הרכיבה לא חייבת להיות בסטרס. לשיטתנו, ברוב המקרים, אנחנו גורמים לעצמנו להרגיש בקרב בגלל ההתעקשות שלנו לרכוב הרבה יותר מהר מהמותר לפי החוק וגם ביחס לתנאי הדרך ועומס המשתמשים.
בפשטות, הטקטיקה של פרוריידינג מבוססת על כלי עבודה שיוצרים שדה ראיה לטובת אבחון ותגובה מוקדמת. בנוסף, יש את עניין הקצב. כשאם אנחנו רוכבים בבין-עירוני כמו התנועה המהירה ורק בעיר נשארים מהירים במקצת מכולם, אז הרכיבה הרבה פחות מלחיצה. בשילוב טכניקת רכיבה נכונה יש כאן מתכון לרכיבה נכונה, שלווה, בטוחה. מתכון לשנים ארוכות של רכיבה רציפה.
ושוב, בפעם האלף השבוע, נזכרתי למה אני חולה על האופנוע וכמה חשוב בארץ להיות לוחם כביש דרוך ומודע וזהיר ומלומד.
